העצמית הבלתי פוסקת, תינוקות מספקים לעצמם גירויי שיווי משקל חזקים. כאשר ילדים שולטים בתנועת עצמם או במכשיר שבו הם משתמשים, הם מכוונים ומאתגרים את קצב פעילותם בהתאם לצורך של עצמם. גם בקרב מבוגרים, השמירה על שיווי משקל מאפשרת עצמאות תפקודית. המערכת הווסטיבולרית השומרת על יציבות הגוף ומונעת נפילה, עושה זאת באמצעות השתתפותה הפעילה בשמירה על טונוס שרירי הגוף ושמירה על תפקוד יעיל של הגוף בזמן תנועה וקליטת מידע לגבי כוח המשיכה.

​

שלושה גורמים מעוררים את האדם לשימוש בשיווי המשקל:

כוחות חיצוניים הפועלים נגד יציבות הגוף כמו בהפעלת כוח או דחיפה, מצב סטטי של הגוף כמו בישיבה או בעמידה, ומצב דינמי של הגוף כמו בהליכה או בדילוג. מחקרים רבים העוסקים במדידה והערכה בנושא שיווי המשקל  נעשו בתחום החינוך הגופני, הספורט והתנועה, ההתפתחות מוטורית, הלמידה המוטורית והשיקום המוטורי. את יכולת שיווי המשקל ניתן להמחיש בשתי צורות: שיווי משקל סטטי ושיווי משקל דינמי, כשלאלה חוברות גם מיומנויות קינסתטיות, התמצאות במרחב וחסינות של מערכת התגובה הווסטיבולרית (ארז, 2013).

שיווי משקל סטטי מתייחס למיקום הגוף, במיוחד הראש, ביחס לכוח המשיכה. יכולת שיווי משקל סטטי הוא מצב בו הגוף נע בתנועה מזערית על מנת לשמור על יציבות הגוף ולהימנע מנפילה כאשר האדם נדרש לייצב את גופו כמעט ללא תנועה במרחב תוך שמירה על איזון הגוף. דוגמאות למצב זה הן כגון, עמידה על קצות האצבעות בשתי הרגליים, עמידה על רגל אחת כשהגוף ניצב או כשהגוף מוטה וכיו"ב. השאלה כיצד הילד שומר על  איזון הגוף בעת עמידה סטטית נמצאה מכריעה לגבי ביצועים של מטלות מוטוריות דינמיות ומטלות מוטוריות מורכבות נוספות, במיוחד כאשר מדובר מנקודת מבט של התפתחות המוטורית. זאת ועוד, איכות שיווי המשקל הסטטי נמצאה קשורה באופן משמעותי לאיכות מיומנויות הקשב והחרדות בקרב ילדים הסובלים מהפרעות חרדה (ארז, 2013).

שיווי משקל דינמי מתייחס למיקום הגוף, במיוחד הראש, בתגובה לתנועות מפתיעות כגון בזמן תאוצה, תאוטה ותנועה סיבובית. יכולת שיווי המשקל הדינמי באה לידי ביטוי כשהאדם מייצב את גופו תוך כדי התקדמות במסלול, המחייב שמירה על יחס נכון בין בסיס התמיכה של הגוף לבין מרכז הכובד. דוגמאות לכך הן כגון, התקדמות בהליכה רגילה כשכל רגל בתורה מתנתקת מן הרצפה תוך כדי ההתקדמות, או כמו בריצה, או בניתור בשתי רגליים לאורך מסלול, מצב בו שתי הרגליים ניתקות מהרצפה בעת ההתקדמות במרחב. במחקר שערכנו על ילדים החולקים חולי משותף של ליקויים בשיווי משקל וחרדות, נמצא כי ככל שיכולת שיווי המשקל הדינאמי שלהם נמצאה טובה יותר כך הם נמצאו עם יכולת התמצאות במרחב טובה יותר (ארז, 2013). על הקשר בין תפקודי המערכת הווסטיבולרית לבין יכולות התמצאות במרחב נכתב רבות בספרות המקצועית ובכלל זה גם על התרומה של מיומנויות ווסטיבולריות לזיכרון המרחבי (Mast et al., 2014).
 

כיצד פועלת מערכת שיווי המשקל? 
היחסים של הילד עם כוח המשיכה  הם ראשוניים ומתרחשים כבר ברחם האם, יכולת התנועה של הפעוט כנגד כוח המשיכה היא אחת מתנועות היסוד שאיתה הוא מתמודד מלידתו. ילדים מתמודדים עם מצבי שיווי משקל רבים בחיי היום יום שלהם ומקבלים גרייה ספונטאנית מתמשכת ובלתי פוסקת למערכת הווסטיבולרית, שבאחריותה להעביר מידע תנועתי למערכת העצבים המרכזית על תנועה קווית או סיבובית, תאוצה או תאוטת התנועה, כיוון כוח המשיכה והיקפו. לדוגמה, קפיצות על טרמפולינה, שהן תנועות קוויות, ותאוצה סיבובית חזקה, כגון זו על קרוסלה, מגרות את התעלות באוזן התיכונה (בהן נמצא איבר שיווי משקל) ובאופן הזה נמסר המידע למערכת המרכזית ששומרת על הגוף מפני נפילה. חיזוק טונוס השרירים בעת קפיצה מסייע אף הוא בשמירה על יציבות הגוף. מאחר ומרבית תנועת הגוף כרוכות בתנועת הראש, ניתן לומר כי כל תנועות הגוף יוצרות אותות ווסטיבולריים. אותות אלה מגיעים משלוש המערכות המדווחת על מידע ווסטיבולארי: המערכת הווסטיבולארית, הויזואלית והפרופריוצפטיבית, המשפיעות על השליטה בתנועות הראש ובתנועות הגוף. מערכות אלה, בשיתוף עם המערכת המוטורית, מספקות, בנוסף לשליטה ביציבת הגוף ואיזונו, תפקוד מרחבי נאות. המערכת הווסטיבולרית תורמת לפיתוח סכמת הגוף, הביטחון הפיזי והרגשי של האדם הנע במרחב (Kramer & Hinojosa, 1999). כמו כן, היא תורמת לביצוע משימות מורכבות כגון הפרדת תנועה וקואורדינציה. תנועה "חלקה" אם כן, היא תוצר של תיאום מיטבי בין המערכת העצבית לבין המערכת השרירית. השימוש במערכת הווסטיבולרית הוא אוטומטי ולא גורר התייחסות מודעת לביצועים ווסטיבולריים כל עוד המערכת מספקת התנהגות (תגובה לגירוי) תקינה (ארז, 2002). 

​

מי מפחד משיווי משקל? 
חלק מהילדים מדגימים התנהגות נמנעת מהתנסויות המאתגרות את שיווי המשקל כבר בשלבים המוקדמים של חייהם. לאור מחקרים בתחום, מניחים המומחים כי בחלק מהמקרים הגורם הסיבתי לכך נעוץ באיחור התפתחותי, או ליקוי התפתחותי או נזק במערכת שיווי המשקל (ארז, 2013). נזק באוזן הפנימית או בעצב הווסטיבולארי, יגרום לחוסר שיווי משקל, אשר ביטוייו הם כגון, תחושת בחילה, ורטיגו, חוסר שיווי משקל יציבתי ותנועות אב נורמליות של הרפלקסים של שיווי המשקל (Gilman & Newman, 1996). סחרחורת ובחילה יכולות גם הן להעיד על חוסר התאמה במידע שמגיע למוח ממקורות שונים. חוסר ההתאמה בין איבר שיווי המשקל המדווח לדוגמה על מצב תנועה בעת נסיעה, לבין תנועת העיניים הקוראות בנסיעה המדווחות על מצב מנוחה, יכול לגרור אחריו תחושת של סחרחורת, בחילה ורצון להקיא. נוסף על כך, זיהום חיידקי או נגיפי של איבר שיווי המשקל יכול לגרום אף הוא לתופעות של סחרחורות קשות בעקבות ורטיגו היוצר תחושה כאילו החדר כולו מסתובב (חוש שיווי משקל אתר מט"ח). זאת ועוד, במצב של הרס במוח הקטן (הצרבללום), המעורב בלמידה מוטורית ובכלל זה של שיווי משקל, נצפה בתגובה התנהגותית בלתי הולמת בשל חוסר יכולת להפיק תגובה מוטורית הולמת להתמודד עם מצבים מאתגרי שיווי משקל. לאור התיאור המוזכר לעיל טבעי הוא כי התנהגות לקויה של שיווי משקל תהיה מלווה בחרדה שכן, מצב כזה יכול להיות מלווה בנפילות, תחושות גופניות כגון סחרחורת וכיו"ב. לא ניתן יהיה להכחיד את החרדה כל עוד לא תופק תנועה אדפטיבית (Erez et al., 2002; ארז, 2013). לפיכך, אנו מניחים כי בחלק מהילדים חרדה היא תוצאה של תת ליקוי קליני (Subclinical) המצמצם את הלמידה של שיווי המשקל (Mintz, 2000 & Neufeld), וגורם גם להימנעות מהתמודדות עם מצבי שיווי משקל. 

בהקשר של חרדה כתופעה נלווית לליקויים בשיווי המשקל חשוב להדגיש, כי להפרעות אמוציונאליות מינוריות יש פוטנציאל להתפתח להפרעות כרוניות בעתיד,  מה עוד שבנות בגיל בית הספר היסודי והעל-יסודי מדווחות על רמות גבוהות יותר של חרדה ודיכאון ולפיכך, יש לקחת זאת כשיקול חינוכי (ארז, 2013 ). נצפה שאנשים החולקים חולי משותף לליקויים בשיווי משקל וחרדות ימנעו להתמודד עם מצבים מאתגרים לשיווי המשקל והתנהגות זו תגרור אחריה חסך באימון מערכת שיווי המשקל. חסך בשיווי המשקל, יכול להוביל  לגירוי תדיר של תעלות שיווי המשקל באוזן התיכונה ולגרום לתנועת עיניים בלתי פוסקת מצד לצד ובמהירות (ניסטגמוס nystagmus). ילדים עם ניסטגמוס לא תקין יבקשו לדכא אותו באמצעות קיבוע מבט מחשש לתגובה נלווית כגון סחרחורת או נפילה גם במצבים שהם מאתגרים לשיווי המשקל וזו תיחשב התנהגות בלתי מסתגלת. האפקט הנוסף של שיבוש במערכת הווסטיבולרית נובע מכך, שהילד, האדם, נהיה מודע בהכרח לליקויים מוטוריים במקרה של הפרעה מתמשכת במערכת הווסטיבולרית. התפיסה המודעת של ליקוי ביכולת כה בסיסית בחייו של הילד, עלולה להביא למצב של חרדה מתמשך. ואכן, נמצא כי ליקויים התפתחותיים בתפקודי שיווי משקל בקרב ילדים משליכים על מצבם הרגשי ובאים לידי ביטוי  בהתנהגות של הערכת עצמית נמוכה, חוסר ביטחון, פחד וחרדה (, 1995; Brat et al., 2008   Erez et al., 2002; ארז, 2013) וליקויים בדיבור (Redstone & Kowalski, 2011). זאת ועוד, מחקר שנעשה במבוגרים מראה כי שינויים באישיות נמצאו במבוגרים שלהם בעיות בשיווי משקל (Smith & Darlington, 2013 ). כלומר, יש לקחת כשיקול חינוכי, כי חלק מהילדים שלהם ליקויים או האטה התפתחותית במערכת שיווי המשקל עלולים לפתח חרדה ותופעות רגשיות והתנהגותיות בלתי מסתגלות נלוות, כשהגורם הסיבתי אצל חלקם נעוץ בליקויי שיווי המשקל (ארז, 2013).
חשיבות האימון בשיווי משקל.
הספרות מתארת את תרומתו של האימון בשיווי משקל לפיתוח מיומנויות מוטוריות מגוונות בקרב ספורטאים העוסקים בסוגי ספורט שונים (Hrysomallis, 2011), וכן בקרב מבוגרים שאינם ספורטאים, כמו גם להפחתת חרדה וויסות הקשב (ארז, 2013). מאחר וליקויים בתפקודי שיווי משקל  הם שכיחים בקרב ילדים המופנים לריפוי בעיסוק (כרמון-וייסמן, 2003), ובקרב ילדים המגיעים למרפאות פסיכיאטריות (Erez et al., 2002; ארז, 2013), יש חשיבות רבה לאימון בשיווי משקל בקרב ילדים, הן כחלק מסוללת הטיפולים לילדים, והן כחלק אינטגראלי ויומיומי מהחיים השוטפים בגן ובביה"ס. לכן, מומלץ כי הגננות ייטלו על עצמן לטפח מיומנויות של שיווי משקל בקרב ילדים צעירים כחלק משגרת היומיום בגן על שום תרומתה המשמעותית של יכולת טובה של שיווי המשקל לתחומי ההתפתחות השונים: החושי-תנועתי, ההכרתי, הרגשי והחברתי (Erez et al., 2002; ארז, 2013).