לפיכך, האדם מופיע במלואו בשעה שהוא מתנועע; משמעות נעלה אם כן מצויה לעיתים קרובות במשחקי ילדים ובתנועתם; "האדם משחק רק בשעה שהוא אדם במלוא מובן המילה, והוא אדם במלוא מובן המילה רק בשעה שהוא משחק" (שילר, 1975).

​

המשחק התנועתי
המשחק התנועתי מזמן חוויה משמעותית עבור ילדים. מאחר והמושג "משחק" נתפס על-ידי כולנו, ובעיקר על ידי ילדים, כמקור להנאה וסיפוק ולכן קל לגייס ילדים ליטול בו חלק. המסגרת המשחקית נתפסת אצל מרבית מאתנו כ"עניין" חיובי. 
"משחקי תנועה" מאפשרים לילדים לתרגל מיומנויות יסוד מוטוריות, בעיקר של מוטוריקה גסה. נוסף על כך, הם מזמנים תרגול תקשורת בונה ופיתוח מיומנויות ואסטרטגיות חברתיות-רגשיות וקוגניטיביות. במשחק התנועתי, מזדמנת באופן לגיטימי, התחקות אחר מצבים מחיי היום יום. לדוגמה, מזדמנות אינטראקציות מגוונות המשקפות את אופיים וסגנונם האישי של המשתתפים בו. למאמן (הורה, גננת, מורה) ניתנת ההזדמנות להתחקות אחר טיב היחסים המתפתחים בין השחקנים, תפיסת עולמם, הדרך בה הם שופטים את המציאות, שיקולי הדעת המנחים אותם בבחירותיהם, היכולת שלהם להתמודד עם מצבים מורכבים כגון תחרות (ניצחון ובעיקר הפסד), אי הבנות, קונפליקטים, שותפויות ובריתות. בנוסף על הדינאמיקה הנוצרת בין השחקנים עצמם, נוצרות אינטראקציות בין המאמן לשחקנים, כך שמתאפשרות התערבויות ופעולות מצד המבוגר שיכולות להעצים את הילדים בהיבט התקשורתי-חברתי וכן ביכולות המוטוריות והקוגניטיביות. לאחר מספר אימונים ניתן להיווכח כי התערבויות אלה מביאות לשינויים הרצויים. 

קשר אפשרי בין משחק תנועתי לבין פעולות יצירה בחומרים הדורשים מיומנויות של מוטוריקה עדינה. מה קורה עם אותם ילדים המתקשים בשימוש יעיל במוטוריקה עדינה לה הם זקוקים בפעילות של יצירה בחומר? ומה קורה כאשר הם אינם מוצאים סיפוק והנאה מידיים מתוצריה המוחשיים והמתגמלים של היצירה בחומר? 
רבים ההורים שנתקלו בודאי בילדים הנמנעים מפעילות של יצירה בחומר. ייתכן ואחת הסיבות לכך נעוצה בקושי לבצע פעולות עדינות כגון גזירה, ציור, צביעה, הדבקה וכיו"ב. ידוע כי יצירה בחומר, מעבר להנאה ולפיתוח החוש האסתטי, ההבעה והביטוי העצמי, מבנה אצל הילד היוצר תחושה של מסוגלות מוטורית, בד בבד עם חוויה חיובית קוגניטיביות וריגושית. מיומנות משוכללת של מוטוריקה עדינה מכינה את הילד לכתיבה, קריאה וכיו"ב.לכן, הימנעויות חוזרות ונשנות מסוג זה, עלולות ליצור עיכוב ופערים ברמות שונות בהתפתחות ובלמידה אצל ילדים. לפיכך, עלינו לקחת טענה זו ברצינות רבה ולאפשר הזדמנות שווה לכל הילדים מבחינת התנאים החיצוניים (סביבה והתנסות בה) ופנימיים (מוח), על מנת לזמן גם לילד האיטי וגם לילד המסורבל תנועתית, לחוות תחושה של מסוגלות סביב עבודה יוצרת בחומרים שונים. 
נשאלת השאלה כיצד נעשה זאת ואיך נשחרר את הילדים מהתנהגות נמנעת המלווה בתסכול והתנגדות לא פעם, בכל הזדמנות בה נדרש מהם ליצור בחומר, וכיצד ניצור אצלם מוטיבציה ליצור בחומר מתוך הנאה וסיפוק? 

תכנית הרצף של משחקי תנועה בחומר ובגוף נותנת מענה לנ"ל.

היא לוקחת בחשבון גם את פיתוח המיומנויות של מוטוריקה גסה וגם את פיתוח המיומנויות של מוטוריקה עדינה. 
ההתנסות ב"משחקי תנועה עם הגוף", מביאה לשיפור בביצועים של מוטוריקה גסה הקודמים לביצועים של מוטוריקה עדינה ומהווים תנאי יסוד לפיתוחם. לכן, שלב ה"יצירה בחומר" יבוא רק בהמשך.
לפיכך, הילדים, בטרם ייצרו בחומר אביזר ל"משחק התנועתי", יבצעו תרגול של חימום הגוף (מוטוריקה גסה), ורק לאחר מכן ייצרו אביזרים רלוונטיים למשחק התנועתי (ראו דוגמה בהמשך), ובהמשך ישחקו את ה"משחק התנועתי בחומר ובגוף". ערך נוסף לתהליך זה הוא פיתוח מיומנויות תקשורת והידוק הקשר ילד-הורים- אחים.
פעילות תנועתית-משחקית משותפת להורים ולילדים, או לילדים בינם לבין עצמם, יכולה להוות שלב מכין ומקדים לפעילות של יצירה בחומר, במיוחד אצל אלה המתקשים לגייס ולהתמיד בקשב. הכנה של אביזר כיסוד שסביבו מתארגן המשחק התנועתי, יכולה להוות פעילות העומדת בפני עצמה, אך גם הזדמנות ליצירת אינטגרציה בין החוויה היוצרת בחומר שתוצרה הוא האביזר, לבין המשחק התנועתי.